פסק-דין בתיק ת"א 14887-05

נתוני רקע וטענות הצדדים

1.         התובע, יליד  29.4.82, הגיש תביעה זו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין תאונת דרכים שארעה לטענתו בתאריך 25.04.00 בשעות הלילה (להלן: "התאונה").

2.         המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם התובע נפגע בתאונת דרכים והאם הרכב שהיה מעורב לכאורה בתאונה היה נהוג ע"י נתבע מס' 2. כמו כן חלוקים הצדדים בנוגע להיקף הנזק שנגרם לתובע.

3.         התביעה המקורית הוגשה כנגד נתבעת מס' 1 בלבד (להלן: "קרנית"), כאשר זהותו של נתבע מס' 2 כלל לא הוזכרה. במהלך ההליכים בתיק זה תוקן כתב התביעה והוסף לכתב התביעה המתוקן נתבע מס'  2 (להלן: "תופיק"). תופיק לא הוכנס לכתב התביעה המקורי מכוון שלטענת התובע הופעל עליו לחץ משפחתי, במיוחד ע"י סבו ז"ל,  שלא לגלות את זהות הנהג, נתבע מס' 2, שהינו גם קרוב משפחתו של התובע. כמו כן ההודעה לצד שלישי כלפי בעלי הרכב נשוא התביעה הוגשה רק בעת שמיעת הראיות. הצד השלישי לא הגישה כתב הגנה ולא הצייבה לדיונים ועל כן ניתן במסגרת פס"ד זה פסק דין של שיפויי קרנית, בהעדר כנגדה.

4.         מגרסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה המתוקן, עולה כי  ביום 25.4.00 בשעות הלילה, בעת חציית הכביש במרכז דליית אל כרמל, הוא נפגע ממכונית אשר נהג בה תופיק. התובע הועף מעוצמת הפגיעה על מחסום דקורטיבי בצורת  "קוביות מאבן" (ראה: ת/3) שהיו בצדי הכביש על מנת למנוע עליית מכוניות על המדרכה. מתצהירו של התובע (ראה: ת/1) עולה כי מעוצמת הפגיעה הוא נפגע פגיעות רבות ולכן הובהל ע"י חבריו למרכז הרפואי בדליית אל כרמל ומשם הופנה התובע לבית חולים כרמל להמשך טיפול.

בעדותו עמד התובע על גרסתו המתוקנת וטען כי התאונה בה נפגע הינה ללא כל ספק תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד. לפיכך, מאחר שבעת התאונה היה תופיק הנהג ברכב, ומכוון שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה, יש לחייב את קרנית וכן את תופיק בפיצוי התובע.

5.         הנתבעים מכחישים את גרסת התובע ומצביעים על סתירות רבות ועל אי התאמות בין גרסאותיו השנות. קרנית כפרה בחבותה וטענה כי אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד. לטענתה, התביעה כולה אינה אלא תביעת מרמה שדינה להידחות. התובע נפגע כתוצאה מנפילה עצמית וללא כל זיקה לרכב. לטענתה התביעה כולה נשענת על עדות יחידה של בעל דין, עדות התובע עצמו, עדות אשר אינה ראויה לאמון. קרנית טענה כי במידה ומסיבה כל שהיא תתקבל התביעה כנגדה, על הצדדים השלישיים: אמל מבדה עבוד ותאופיק נזאם עבוד, בעלת הרכב המעורב לכאורה, והנהג בעת קרות התאונה הנטענת, לפצותה בגין כל סכום שתחויב לשלם לתובע.

6.         בהתאמה עם טענות קרנית, גם תופיק  מכחיש את גרסת התובע וטוען כי גרסתו שיקרית וכי כלל לא נהג ברכב או פגע בתובע. לטענתו הוא היה בזמן האירוע יחד עם חברו, כרמי קדור, (להלן: :"העד קדור") במשחק סנוקר במרכז הכפר. כאשר סיימו את המשחק יצאו מהמקום בהליכה וראו את התובע יושב על המדרכה. כאשר פנו אליו ושאלו אותו מה קרה הוא אמר להם כי נפל ונחבל. על כן ליוו אות ולמרכז הרפואי בדלית אל כרמל בו קיבל טיפול ראשוני בטרם הועבר לבית חולים כרמל.

דיון

7.         בטרם אכריע בשאלת החבות על פי הדין וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד), של מי מהצדדים לתאונה הנטענת, אקבע תחילה את המסכת העובדתית שהוכחה ואשר בנסיבותיה אירעה התאונה.

המסכת העובדתית

8.         כאמור המחלוקת העיקרית בתיק זה הינה האם התובע נפגע מרכב או כתוצאה מנפילה עצמית וללא כל זיקה לרכב. ובמידה ויקבע כי התאונה אכן התרחשה כתוצאה מפגיעת רכב, יש לבחון האם הרכב היה נהוג ע"י תופיק.

אומר כבר כעת כי למרות השינוי הדרסטי בגרסתו, מצאתי כי גרסתו של התובע, לפיה נפגע כתוצאה מפגיעת רכב אמינה בעיני. כמו כן מצאתי כי ההסבר אותו סיפק התובע לשוני בין הגרסאות בין כתב התביעה הראשון לכתב התביעה המתוקן הגיוני ואמין. להלן אבהיר  מסקנותי.

9.         לאחר שבחנתי את המסמכים הרפואיים המפרטים את פגיעותיו של התובע, וכן את חומרת מצבו כאשר הגיע לבית החולים, נראה כי הגרסה לפיה התובע נפל מאחת מהקוביות אבן ששמשו מחסום דקורטיבי בצד הכביש (ראה: ת/3) אינה סבירה. פגיעותיו של התובע היו מקיפות וחמורות וכללו חבלה במותן ימין וכן חבלה בבטן, חבלה בכליה הימנית עם המטומה שהקיפה כליה זו ובהמשך אף התפשטה לרטרו - פריטוניאום ולאגן הקטן, קשיי נשימה, דימום רטרופייטאונלי גדול, קרע בכבד ושבר בפרוצס הטרנברסלי של החוליה D12, פצע שטחי באוזן וכן נפיחות בברכיים. התובע אושפז במחלקה לטיפול נמרץ (ראה: נ/5) וכן במחלקה האורולוגית למשך 5 ימים.  בנוסף, יש לזכור כי חבריו, אשר נכחו במקום התאונה, מיהרו לקחת אותו לקבלת טיפול רפואי במרפאת דקל (ראה: נ/3) ולאחר מכן לבית החולים (ראה: נ/4).

10.       התובע העיד בתצהיריו (ראה: ת/1)  וכן בעדותו כי נפגע עי"י מכונית. בעמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 15.6.11 העיד התובע:

  "ש . אז כן נפלת ולא פגע בך רכב ?

ת . לא נפלתי . כאשר פגע בי הרכב , נפלתי .

ש . אני רוצה שזה יהיה ברור לבית המשפט ולכולנו מתי אתה בפעם ראשונה ידעת שתאופיק הוא הנהג שפגע בך לטענתך ?

ת . מההתחלה . מתי שקרתה התאונה .